<h1>תשב"ץ סימן שכ"ב</h1>
<h2>דף נג.</h2>
על פירות האילן אומר בורא פרי העץ וכן הבוסר כשהו' כפול הלבן ומפול הלבן ולמעל' מברך עליהן ב"פ העץ ולאחריהם של ענבים ושל בוסר מברך עליה' ברכה אחת מעין שלש בא"י אמ"ה על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמד' טוב' ורחב' שרצית והנחלת לאבותינו רחם ה' אלדינו עלינו על ישראל עמך ועל ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו והעלינו בה ושמחינו בתוכה בא"י על הארץ ועל הפירות ובשבת ובי"ט מזכיר בה מעין המאורע כך פירש הר' מיימון ז"ל וכן משמע בירושלמי. ועל הבוס' שהיא פחות מפול הלבן מברך עליו ב"פ האדמה כמו קפריסין דמברכין עליו ב"פ האדמה לפי שאינו עיקר הפרי, ולאחריו מבר' בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונ' על כל מה שבר' להחיות בו נפש כל חי בא"י חי העולמי' כך מסיי' בירושלמי. ושאר אילנות משהוציאו פרי שהם עדיין קטני' מאד חשוב הוא לברך עליהם ב"פ העץ כאלו נגמר הפרי. ועל גרעינין של גודגדניות שאנו לועזי' צירושו גרעיני אפרסקין ושל תפוחי' ושל כל מיני פירות מברך עליה ב"פ העץ כאלו נגמר הפרי כדתנן קליפי אגוזי' והגרעיני' כולם חייבי' בערל' ש"מ דגרעיני' מקרו פרי. צנון ב"פ האדמה. זנגבילא ופלפלא יבישתא וידופ"לא וגלנגן וזפרון ושיירגיל וכל מיני בשמי' יבשי' שאין דרכן לאכול בלא תערובו' א"מ לא לפניה' ולא לאחריה'. מושקט' ב"פ העץ. קנילא ומסמר גרופלא שקורין ניגלין ב"פ האדמה. הומלתא דאתי מבי הנדואה פר"שי לט"ווריא ב"פ האדמה ובערוך פי' שהוא זנגבילא רטיבתא. בשמים שחוקים שקורין גומלנא ווארצא נראה לברך עליהם ב"פ האדמה כמו הומלתא וכל מיני בשמים אם אינו יודע אם הוא פרי אם לאו מברך עליהם שהכל נ"ב. על דבר שהוא מה' מינים כגון חטה ושעורה ושבולת שועל ושיפון בתחלה מברך בא"י אמ"ה ב"מ מזונות ולבסוף בא"י אמ"ה על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחב' שהנחלת' והורשת לאבותינו ונתת לנו לאכול מפריה ולשבוע מטובה רחם ה' אלדינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל מקדשך ועל היכלך ועל נחלתך כי אתה נותן מחיה לכל בא"י על הארץ ועל המחיה.
<h2>דף ק:</h2>
והמבדיל על שולחנו יזהר שלא יהא שום לחם על השולחן ואם יש לחם על השולחן יכסנו כדאמרי' בערבי פסחים ושוין שאין מביאין השולחן אלא אם כן קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש וא"ל הר' בר' נחמני בשם הר' משה מג"רן דהכי פי' אע"פ שנחלקו בית שמאי ובית הלל בפ' אלו דברים (דף נ"ב) בהלכו' סעודה הי מינייהו קדים שוין זה וזה שאין מביאין הפת ערב שבת קודם קידוש לפי שכל המוקדם בפסוק מוקדם בברכ' ואם יביא את הפת יצטרך לברך על הפת קודם קידוש אבל אם הביא פורס מפה על הפת והוי כמאן דליתיה ואז מקדש. ואם בני אדם ישבו או הסיבו לשתות בזמן הזה כל אחד מברך על היין ואין אחד יוצא בברכת חבירו לפי שאין אנו רגילין לקבוע עצמינו לשתייה כמו בימיהם אבל ישבו לאכול לחם אע"פ שלא הסיבו אחד מברך לכולם דישיבה לדידן כהסיבה בימיה' דמי לפי שאין אנו רגילין בהסיבה. ואם בני אדם מהלכים בדרך ואוכלים ולא ישבו כל אחד מברך לעצמו. בא להם יין בתוך המזון כל אחד מברך לעצמו ואפילו אם יושבים או הסיבו לאכול לפי שאין בית הבליעה פנוי ואינם שומעים לברכה ובעינן דעת שומע ומשמיע. כתוב במחזור ויטרי שאם אמר באמצע סעודה סברי מורי והם שומעים למברך ומניחין לאכול כולם יוצאים בברכת המברך ואין נראה לרבינו אלחנן ז"ל דכיון דתקינו דכל אחד מברך אין לשנות ואעפ"כ נהגו העולם כמו שכתוב במחזור.
ואותם בני אדם שמקדשין בבית הכנסת כמו שנוהגין בכל הקהלות הקדש אין לו למקדש לטעום דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה הרי הוא טועם קודם קידוש. ואפילו על הקטנים אני קורא תגר שהחזן נותן להם לשתו' מן היין דנהי דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין עליו להפרישו מ"מ לא ספינן ליה בידים כדאמרינן בפר' חרש (דף קי"ד) ואי איישיר חילי אבטליניה שאם בימי חכמים היו עושים כן היינו לאפוקי אורחי' ידי חובתן דאכלו ושתו בבי כנישתא אבל עתה אינו כן. אמנם חוזר אני לקיים את המנהג דלא שייך למימר לא ספינן להו איסורא לקטנים אלא באיסור לבד כגון נבילות וטריפות וכיוצא בהן נפקא לן בפרק חרש מלא תאכלו להזהיר גדולים על הקטנים אבל קידוש היום מצות עשה הוא ולא אתיא מהתם. ומנשים נמי לא אתיא דמה לנשים דאינהו גופייהו בנות עונשין ומכל שישנו בשמירה ישנו בזכיר' לא נפק' לן קטני' כיון דאינהו גופייהו (בנות) ליתנהו בשמיר'.
בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון פי' שהיו קובעים לשתות קודם אכילה פוטר את היין שהיו שותים בקבע לאחר שגמרו לאכול קודם ברכות המזון ומוקי לה בגמר' בשבתות וי"ט ובשעת הקזה ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ אבל בזמן הזה אין אנו רגילי' לקבוע לשתו' בקבע לאחר אכילה קודם ברכת המזון אחרי שמשכו ידיהם מן האכילה וצריך לחזור ולברך עליו כמו בשאר ימות השנה לדידהו. ואותם בני אדם המבדילי' על השולחן פסק רבינו יוסף ז"ל שאין צריך לחזור ולברך ב"פ הגפן בתוך הסעודה אע"ג דהבדלה יכולה להיות שלא במקום סעודה כיון דהשתא במקום סעודה הבדיל אין צריך לברך דהא תנן בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון היכא דדעתו לשתות וה"ה הכא כיון דדעתו לשתות בתוך הסעודה. ועוד על כרחך לא קמבעי לן בפ' כיצד מברכין (דף מ"ב) אלא בבירך על היין שבתוך המזון אם פטר היין שלאחר המזון אלא משום דזה לשתות וזה לשרות ולא אתי לשרו' ומפיק לשתו' אבל איפכא פשיטא דפטור דלשתות עדיף ופטר דלשרות. ועוד משמע אפי' לר' יוחנן דאית ליה יש קדוש שלא במקום סעודה אפילו הכי אית ליה אף ידי יין יצא שיצא ביין של קדוש ידי ברכת ב"פ הגפן. ואע"ג דר' יוחנן איתותב הני מילי בשנוי מקום אבל באותו מקום עצמו פשיטא דיצא וה"ה להבדלה כדפרי' וכ"ש דביין קידוש יצא לדידן דקיימא לן דאין קדוש אלא במקום סעודה.
<h2>דף קג:</h2>
[ברכות מ"א ע"ב] אמר רב פפא הילכתא דברים הבאים בתוך הסעודה אין טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם פר"י כגון דגים בשר וירק וכל דבר מליח שרגילין לאכול עם הפת בתוך הסעודה אע"פ שאוכל בלא פת וכן דייסא ורומזילש וכיוצא בהם כיון שרגילים להיות בעיקר הסעודה אין צריך לברך וכן כל המשקין הבאין בתוך הסעודה מחמת סעודה חשיבי ואין טעוני' ברכה לא לפניה' ולא לאחריהם חוץ מן היין הואיל וקובע ברכה לעצמו טעון ברכה לפניו ולא לאחריו כדתנן במתניתין ולא לאחריו וכדמוכח בערבי פסחים בעובדא דתלמידיה דרב דמר בריך אכסא קמא ואכסא בתרא דברכתא אלמא לא בריך בתרי כסי שבתוך הסעודה על הגפן ועל פרי הגפן דאי בריך אכסא הוי הפסק בלא ברכת המזון ומהאי טעמא לא מברכינן בפה"א במרור משום דהוי דברים הבאים בתוך הסעודה ואע"ג דאתי לשם מצוה מ"מ חשיב הבא מתוך סעודה כמו פסח שנאכל על השביעה דאין מלפתין בו את הפת ותניא בתוספת' שמברכין עליו על אכילת פסח ולא שהכל נ"ב אבל מה שפי' ר"י דברים הבאים מחמת סעודה שמלפתין בו את הפת לא נהירא דמתניתין היא כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה ועוד מדפריך עלה יין נמי נפטרי' פת אלמא בלא טפיל' איירי דאי פריך מיין ששורה בו פת נפטרי' פת מאי קשיא ליה היכא אמרי' דלא פטר ליה כי איתא בכהאי גוונא. דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת סעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריה' כגון פירות שאין רגילים ללפת בהן את הפת ואינם באין להשביע כי אם לעכל המאכל אפילו אכלם בתוך הסעודה טעונים ברכה לפניה' ולא לאחריהם, לאחר הסעוד' פי' שמשכו ידיהם מן הפת קודם ברכת המזון כל מה שהביאו לפניהם כל מיני מליח בשר ודגים בין פירות טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, ודין שלישי זה אינו נוהג בזמן הזה כי אין אנו מושכין את ידינו מן הפת עד ברכת המזון א"כ מה שאנו אוכלים בסוף טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. ודייסא בתוך הסעודה הוי כמו דברים הבאים מחמת הסעודה ואין טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם וכן פירש בערוך ולא כפירוש רש"י דמפרש טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם. וא"ת ומאי שנא דייסא מפת הבאה בכיסנין דאמרינן בסמוך דטעונה ברכה לפניהם ולא לאחריה' וי"ל דייסא באה להשביע והוא עיקר הסעודה אבל פת הבאה בכיסנין באה להתענג להקל מכובד המאכל כדאמרינ' הנהו כיסנין מעלו לליבא: לחמניות שקורין נייליש בלעז דלא פטר להו פת מברכין לפניהם דלא חשיבי מחמת סעודה טפי מפת הבאה בכיסנין בתוך הסעודה שטעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם, ויש להסתפק בדבר אם אדם אוכל בתחלת סעודתו פת ופירות והם עיקר סעודתו אם יברך עליהם אם לאו כי סברא הוא שלא יברך עליהם כדאמרינן בירושלמי רב הונא אכל תמרים עם פת א"ל רב חייא בר אשי פליג את על רבך שבקן בתר מזוניה ואת מברך עלייהו תחלה וסוף א"ל אינון עיקר מגיסתי פי' הן עיקר אכילתי והיכא דבאמצע סעודה אוכל פירות עם הפת איכא למימר היכא שאין דרכו ללפת בו את הפת טעוני' ברכה לפניהם והא דא"ל שבקן בתר מזוניה ולא לאמצע מזוניה משום ברכה דלבסוף קאמר ליה וצריך עיון וירא שמים האוכל פירות בתוך הסעודה יאכל מהם תחלה בלא פת ואח"כ יאכלם בין בפת בין בלא פת. ועל היין שבתוך המזון פי' לעיל שאין צריך ברכה לאחריו ולאפוקי ממחזור ויטרי שכתוב בו שאין ברכת המזון פוטר אלא מיני מזון ולפתן. ועל היין של ברכת המזון צריך לברך אחריו ברכה מעין שלש לאפוקי מה"ג שכתוב בהן שאין צריך. כתוב במחזור ויטרי שיש לברך על המים שבתוך הסעודה והטעם פי' רי"בן דדוקא פת פוטרת כל מיני משקה דזייני חוץ מיין הואיל וקובע ברכה לעצמו אבל מים דלא זייני לא פטרו דתנן הנודר מן המזון מותר במים ובמלח, ואין נר' דאין הטעם בכך שהרי היין פוטר כל מיני משקין אע"פ שברכתו ב"פ הגפן ולא דמו להו אלא משום חשיבות פטר להו הכא נמי פת דחשיב טפי פטרי לכולהו חוץ מן היין. והר' יוסף פי' דשאר משקין לא חשיבי באים מחמת סעודה חוץ מיין דגריר ומתאוה אינש לאכול על ידו להכי פריך יין נמי נפטריה הפת ופי' דעל כל משקין יש לברך באמצע הסעודה, אבל ר"ת ור"י לא היו נוהגים לברך על שום משק' בתוך הסעודה חוץ מיין וכן נוהגין בצרפת. ומי שמברך על מים בתוך הסעודה יש לו לברך על כל פעם ופעם דחשיב נמלך. יש רגילין להסיר המפה קודם ברכת המזון מדאמרינן בכיצד מברכין (דף מב) סילק אסור לאכול אלמא שהיו רגילין להסיר השלחן קודם ברכת המזון, ואין נר' דדוקא בימיהם שהיה לכל אחד שולחן לפניו מסירין מלפני הכל ולא מלפני המברך אבל עתה שכולנו סמוכים לשולחן אחד אין נר' לסלק המפה והלחם עד אחר ברכת המזון.
<h2>דף קו.</h2>
ואין המסובין רשאין לטעום עד שיטעום המברך. ובירושלמי משמע דוקא כגון שהיו כולם זקוקי' לכוס אחד או לככר אח' אבל אם כל אחד יש לו ככרו בידו אוכלין אע"פ שלא אכל המברך ואם כל אחד כוסו בידו שותין אע"פ שלא שתה המברך וכן משמע בערבי פסחים דההוא סבא גחין ושתי קודם שבירך רב אשי וכן משמע מהכא שאין צריך לשפוך מכוס של ברכה לכוס של כל אחד ואחד ומיהו היכא שהכוסו' שלהן פגומות אז טוב לשפוך מכוס של ברכה לכוס של כל אחד כדי שישתו מכוס שאינו פגום שאין שתייתה מעכבת כיון ששתה המברך.
